חגג שלמה נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה המופנית כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 30.3.09, לפיה ליקוי שמיעה באוזן שמאל של התובע הוכר, אך לא הוכר ליקוי שמיעה באוזן ימין ואף לא הוכרו התלונות בגין טנטון, מהנימוק שהתובע לא עמד בתנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א'(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק).

2.לאחר שהתובע הגיש תצהיר עדות ראשית, הצדדים הגיעו להסכמה לגבי העובדות הבאות:

א.התובע עבד בחשיפה לרעש מזיק, מעל 85 דציבל, במשך 15 שנים (על פי הרשום בטופס התביעה לדמי פגיעה, נ/1, מיום 1.2.93).

ב.התובע עבד בבית אריזה, כמלגזן.

ג.בשנתיים – שלוש האחרונות לעבודתו, התובע השתמש במגיני אוזניים במסגרת עבודתו.

ד.התובע עונה מבחינה רפואית על התנאי של ירידה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל בנושא השמיעה וכן ירידה בשיעור של 25 דציבל בנושא הטנטון.

3.על יסוד הסכמה זו, מונה מומחה/ יועץ רפואי.

תחילה מונה פרופ' דב אופיר, אך לאחר קבלת חוות דעתו, התובע ביקש למנות מומחה אחר ובקשתו התקבלה (החלטה מיום 22.8.11). בהתאם, מונה ד"ר פיטר גילבי כמומחה/ יועץ רפואי בתובענה.

4.המומחה השיב לשאלות שהוצגו לו, בחוות דעת מיום 4.9.11.

בחוות הדעת המומחה הסביר מהו אבדן שמיעה מושרה רעש ומהם מאפייניו. המומחה סקר את בדיקות השמיעה של התובע ואת העולה מתיקו הרפואי. על יסוד אלה, המומחה קבע כי לתובע "שלוש סיבות לליקוי שמיעה מימין שאינן קשורות לחשיפה לרעש מזיק. הסיבה הראשונה היא דלקת האוזן הכרונית ממנה התובע סובל אשר עלולה לגרום לליקוי שמיעה הולכתי, אך עם חלוף השנים להביא גם לליקוי תחושתי – עצבי כתוצאה מחדירת מזהמים ותוצרי דלקת מחלל האוזן התיכונה לתוך האוזן הפנימית דרך קרום החלון העגול בעיקר. בנוסף, מתועדים טיפולים חוזרים בטיפות אזניים. מרבית טיפות האזניים מכילות אנטיביוטיקה מסוג אמינוגליקוזידים הידועים כגורמים לנזק לעצב השמיעה במיוחד בנוכחות נקב בתופית כפי שתואר אצל מר חגג.

הסיבה השנייה הינה קיומו של ליקוי שמיעה תחושתי – עצבי אשר ייתכן כי כבר היה קיים מלידה או אשר הופיע בשלב מאוחר יותר. הסיבות לליקוי מעין זה עשויות להיות גנטיות או זיהומים שונים במהלך ההריון. היעדר סיפור משפחתי של ליקוי שמיעה אינו שולל ליקוי שמיעה על רקע גנטי. לצערי אין בתיקו הרפואי של מר חגג בדיקות שמיעה מלפני שנת 1983. יחד עם זאת, העובדה כי כבר בשנת 1983, בגיל 29, היה קיים ליקוי שמיעה תחושתי – עצבי גם באוזן ימין וגם באוזן שמאל אשר שם מעולם לא תועדה דלקת, תומכת בקיומו של ליקוי תחושתי עצבי מסיבה גנטית או אחרת. ליקוי שמיעה מעין זה יכול להיות יציב במשך שנים, אך במקרים מסוימים עלול להיות פרוגרסיבי, דהיינו מחמיר עם הזמן.

הסיבה השלישית הינה השנים שעברו מבדיקת השמיעה בשנת 1983 ועד לבדיקת השמיעה בשנת 2007. במשך 24 שנים ברור כי נוסף לליקוי השמיעה מרכיב שהינו כתוצאה מהגיל בלבד ואינו קשור לחשיפה לרעש או למחלה."

5.להלן השאלות שהוצגו למומחה ותשובותיו:

ש.מה ליקויו של התובע באוזן ימין?

ת.התובע סובל באוזן ימין מליקוי שמיעה עמוק, בעיקרו תחושתי – עצבי, יתכן עם מרכיב הולכתי מסוים. בנוסף הוא סובל מדלקת אוזן תיכונה כרונית באוזן ימין.

ש.האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע כמתואר לעיל לבין הליקוי באוזן ימין?

ת.לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין עבודתו של התובע כמתואר לעיל לבין הליקוי באוזן ימין, אך אני סבור כי השפעת הגורמים האחרים המביאים לליקוי שמיעה באוזן ימין משמעותיים במידה ניכרת ביחס להשפעת החשיפה לרעש מזיק במקום העבודה.

ש.האם השפעת עבודתו של התובע על ליקוי השמיעה באוזן ימין פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, ביניהם מצבו הרפואי הקודם או גורמים סביבתיים אחרים?

ת.השפעת עבודתו של התובע על ליקוי השמיעה באוזן ימין פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שפורטו לעיל.